דפוס – איך עובדים עלינו בעיניים
לכאורה – הכל התחיל ב-1439. יוהן גוטנברג – יצק לראשונה אותיות דפוס, "חותמות" מתכת בודדות בעלות משטח מובלט בצורת אות, הניתנות לניוד וסידור בכל מבנה. רקח נוסחה לדיו שומני, מצא נייר מתאים והסב מכבש יין למכבש דפוס ללחיצת האותיות אל נייר.
יש שמועות שכ-20 שנה מוקדם יותר הולנדי בשם לורנס יאנס קוסטר פיתח תהליך דומה.
מי באמת היה ראשון…
מסתבר שאף אחד מהם.
Choe Yun-ui הקוראני הקדים אותם, ועשה זאת 150 שנה לפני הולדתו של גוטנברג.[1]
הספר הראשון שהודפס בשיטה האות הניידת (Moveable Type) היה Baegun Hwasang Chorok Buljo Jikji Simche Yojeo ("האנתולוגיה של תורת הזן של הכוהנים הבודהיסטים הגדולים") שהודפס כ- 200 שנה לפני הדפסת התנך המפורסם של גוטנברג.
ובכל זאת, לזכותו של גוטנברג עומד הפיתוח הראשוני של טכנולוגיית הדפוס המסחרי.
לימים השיטה שוכללה ומוכרת היום כ-דפוס בלט, בה אזורי התוכן המוגבהים נמשחים בצבע, נלחצים אל נייר (או חומר אחר) ומעבירים אילו את הצבע.
בשיטה זו – כל התוכן (המוגבה) מודפס בגוון אחד – זהה לצבע הדיו.
רק ב-1852, למעלה מ-400 שנה אחרי יוהן גוטנברג, צץ לראשונה במוחו של וויליאם פוקס טאלבוט, הרעיון כיצד ליצור גווני ביניים מצבע דפוס אחד-בודד.
הוא הציע לרשת שטח נתון בנקודות בגדלים שונים.
רעיון פשוט לכאורה – הביצוע בזמנו היה קצת יותר מורכב.
אז ככה זה עובד. ככל שהרשת צפופה יותר, הנקודות קטנות יותר, מספרם בשטח גדול יותר והן קשות יותר לזיהוי.
צפיפות הרשת נמדדת במספר קווי הרשת ביחידת שטח: Lines per Inch – LPI, או Lines per CM – LPM.
ככל שהנקודה ברשת גדולה יותר, היא מכסה חלק גדול יותר, השטח נראה כהה יותר – חלק (%) גדול יותר מהשטח מכוסה בנקודות.
ככל שהנקודה ברשת קטנה יותר; ומכסה חלק קטן יותר, השטח נראה בהיר יותר – חלק (%) קטן יותר מהשטח מכוסה בנקודות.
אשליה אופטית – עבודה בעיניים כבר אמרנו...
אם זה עובד בצבע שחור, זה יכול לעבוד גם עם צבעים אחרים – ציאן (C), או מגנטה (M), או צהוב (Y), או בעצם כל צבע אחר.
הרכבה והדפסת שלושת הרשתות (C+M+Y) זו עם זו, בערכים שונים, מהווים את הבסיס להדפסת תוכן צבעוני. ככה בעקרון זה נראה:
גוונים שונים מתורגמים לנקודות בגדלים שונים בכל אחד מצבעי הפרוצס ומודפסים זה על גבי זה,
טוב – לא בדיוק אחד על השני, יותר אחד ליד השני בחפיפה קלה, כי נקודות בשלושת הצבעים יוצרים ביחד – תאורטית – צבע שחור, אבל בפועל מתקבל גוון חום-כהה-עכור. זו בדיוק הסיבה שמוסיפים צבע שחור נפרד לשלושת צבעי הפרוצס (K).
בתמונה: מחצית עליונה – לאחר הסבה לרשתות דפוס, המחצית התחתונה – הצילום המקורי.
חדות התמונה ונאמנות הפרטים למקור גדלים ככל שרשת הדפוס עדינה יותר, והפוך כמובן…
פרט מוגדל: משמאל – מקור, מימין – לאחר הסבה לרשתות דפוס.
אז לא רק גווני שחור – גם כל חווית הצבע בדפוס היא בעצם אשליה אופטית – אבל תודו – מוצלחת.
האתר הוקם על ידי במטרה לשתף ולתמוך בכל מי שמעורב בתהליך הפקת אריזה מודפסת, או אולי רק מבקש להכיר, ללמוד ולהרחיב ידע.
הקמת ותחזוקת האתר מבוצעת על ידי בלבד, כולל ריכוז תכנים, כתיבה, עיצוב, איור, עיבוד תמונה, ובניה ב-Elementor.
התכנים נסמכים על ידע וניסיון אישי, ומאומתים במקורות שונים. אם בכל זאת מצאת אי דיוק, או טעות, רוצה להציע שיפור או תוספת, ואולי רק ליצור קשר – זה המקום. בתודה, נתי.
